אקזיט נתפס בדרך כלל כרגע של הצלחה עסקית. מבחינה פיננסית, מדובר באירוע מסוג אחר לחלוטין: שינוי יסודי במבנה ההון.
עד למועד המימוש, מרבית העושר המשפחתי מרוכז בדרך כלל בנכס אחד,מניות החברה. לאחר השלמת העסקה, אותו הון הופך לנזיל ומחייב מעבר מחשיבה יזמית לחשיבה של ניהול הון.
זהו מעבר שאינו מתבטא רק בגודל ההון, אלא בשינוי מוחלט באופי ההחלטות שיש לקבל. במקום לעסוק ביצירת ערך באמצעות חברה אחת, נדרש כעת לבנות מערכת הון שלמה שתשרת את המשפחה לאורך עשרות שנים.
דווקא בתקופה הראשונה שלאחר האקזיט מתקבלות לעיתים ההחלטות המשפיעות ביותר על עתידו של ההון. משום כך, המטרה הראשונית אינה להשקיע במהירות את הכסף, אלא לבנות את המסגרת שבתוכה יתקבלו כל ההחלטות העתידיות.
מאירוע יזמי למערכת של ניהול הון
במהלך שנות הפעילות בחברה, מרבית הסיכון מרוכז באופן טבעי במקום אחד. היזמים והעובדים הבכירים בוחרים בכך במודע: הצלחת החברה היא גם הצלחתם האישית, ולכן ריכוז הסיכון הוא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה.
לאחר האקזיט, הנחת העבודה הזו משתנה מן היסוד. המטרה כבר איננה מיצוי פוטנציאל הצמיחה של נכס יחיד, אלא שימור, צמיחה וניהול מושכל של הון משפחתי.
זהו מעבר מתפיסה של Concentrated Wealth לתפיסה של Institutional Portfolio Construction,מריכוז הון לניהול הון. המשמעות המעשית היא שינוי מוחלט באופן שבו מתקבלות החלטות: ניהול סיכונים מחליף נטילת סיכונים, הקצאת נכסים מחליפה בחירת השקעות בודדות, ותכנון רב-דורי הופך לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה.
הסיכון הגדול ביותר בחודשים הראשונים אינו השוק,אלא קבלת ההחלטות
אחד המאפיינים של תקופת הפוסט-אקזיט הוא עודף הזדמנויות. בתי השקעות, קרנות פרטיות, יזמים, מנהלי קרנות, חברים ועמיתים,כולם מציעים רעיונות, השקעות ופתרונות. במקביל, המשפחה נדרשת להתמודד לראשונה עם סכומי כסף שלא ניהלה בעבר.
האתגר המרכזי בשלב זה אינו מחסור באפשרויות, אלא עודף אפשרויות. דווקא משום כך, אחד הנכסים החשובים ביותר בתקופה זו הוא היכולת להימנע מקבלת החלטות מוקדמת.
נזילות היא נכס בפני עצמו. היא מעניקה למשפחה את האפשרות לבנות אסטרטגיה לפני בניית תיק ההשקעות. כאשר מוותרים על השלב הזה ופועלים תחת לחץ של זמן, התוצאה היא פעמים רבות אוסף של השקעות איכותיות שאינן יוצרות מערכת הון איכותית.
לפני אלוקציה,בונים ארכיטקטורה
אחת הטעויות הנפוצות לאחר אקזיט היא להתחיל בדיון על השקעות. בפועל, השקעות הן רק השלב האחרון בתהליך. השלב הראשון הוא בניית הארכיטקטורה של ההון.
ארכיטקטורה זו כוללת בראש ובראשונה מיפוי מלא של כלל הנכסים, ההתחייבויות והחשיפות, לצד בחינה מעמיקה של השלכות המס הנובעות מן העסקה ומהמבנה העתידי של ההון.
במקביל יש להגדיר את מטרות ההון: מהו שיעור ההון המיועד לשימור, מהו החלק המיועד לצמיחה, כיצד תיראה מדיניות הנזילות, מהי רמת הסיכון הראויה, ואילו מטרות משפחתיות ובין-דוריות אמור ההון לשרת.
רק לאחר שנקבעה מסגרת זו ניתן לגבש מדיניות הקצאת נכסים (Asset Allocation) התואמת את מאפייני המשפחה ואת יעדיה ארוכי הטווח.
אחת המלכודות השכיחות: החלפת ריכוז אחד בריכוז אחר
לא מעט יזמים ועובדים בכירים ממשיכים גם לאחר האקזיט להשקיע בעיקר בעולם שממנו הגיעו. הם הופכים למשקיעי אנג’ל, משתתפים בקרנות הון סיכון, או ממשיכים לרכז חלק ניכר מהונם בענף הטכנולוגיה.
הבחירה הזו מובנת. היא נשענת על תחום מומחיותם ועל תחושת ביטחון הנובעת מהיכרות עמוקה עם הענף. עם זאת, מנקודת מבט של ניהול הון, היא עלולה לשמר את אותו ריכוז סיכון שאפיין את התקופה שלפני האקזיט.
מטרתה של הקצאת נכסים איננה למנוע השקעות בתחום שבו נוצר ההון, אלא לוודא שהן משתלבות במסגרת רחבה של פיזור,בין סוגי נכסים, אזורים גיאוגרפיים, מטבעות ומקורות תשואה. ניהול הון אינו מבוסס על בחירת ההשקעה הטובה ביותר, אלא על בניית מבנה עמיד לאורך מחזורי שוק שונים.
תפקידו של פמילי אופיס אינו לבחור השקעות,אלא לתכנן את המערכת
משפחות רבות מניחות שהשאלה הראשונה לאחר אקזיט היא מי ינהל את הכסף. בפועל, השאלה החשובה יותר היא מי מתכנן את מבנה ההון.
פמילי אופיס עצמאי אינו נבחן ביכולתו לבחור קרן מסוימת או מנהל השקעות כזה או אחר. תפקידו הוא להגדיר את האסטרטגיה הכוללת, לתאם בין כלל היועצים המלווים את המשפחה, ולוודא שכל החלטה נבחנת בהשפעתה על כלל מבנה ההון.
כאשר הגוף המתכנן אינו עוסק בשיווק מוצרים פיננסיים ואינו מתוגמל מהפצתם, מתאפשר תהליך קבלת החלטות הנשען על שיקול מקצועי בלבד. בכך מתקרב מודל העבודה לזה הנהוג במשרדי Family Office בינלאומיים, שבהם תפקיד היועץ הוא לייצג את המשפחה בלבד,ולא את היצרנים הפיננסיים. על ההבחנה בין פמילי אופיס עצמאי לבין ניהול תיקים בבנק הרחבנו במאמר נפרד.
מבנה ההון חשוב מן ההשקעה הראשונה
בטווח הארוך, הצלחתו של הון משפחתי אינה נקבעת על ידי ההשקעה הראשונה שבוצעה לאחר האקזיט, ואף לא על ידי בחירת מנהל השקעות כזה או אחר. היא נקבעת על ידי איכות המבנה שנבנה סביבו: מדיניות השקעה ברורה, ממשל פיננסי, תכנון מס, ניהול סיכונים, תכנון בין-דורי, בחינה תקופתית של הקצאת הנכסים, ואינטגרציה בין כלל היועצים המלווים את המשפחה.
במובן זה, האקזיט אינו קו הסיום של המסע הפיננסי. הוא הנקודה שבה ניהול ההון מתחיל באמת.
חזרה לתובנות ←